מהי לידת לוטוס - נכתב על ידי שרה באקלי (רופאה מאוסטרליה) 

לידת לוטוס הינה מנהג בו משאירים את חבל הטבור מחובר, כך שהתינוקת נשארת מחוברת לשלייה, עד אשר החבל נפרד מהטבור של התינוק - בדיוק כפי שקורה עם חבל טבור חתוך - כשלושה עד עשרה ימים לאחר הלידה. חיבור ממושך זה יכול להיראות כזמן מעבר, המאפשר לתינוק להיפרד בצורה איטית ועדינה מהחיבור עם גוף האם.

למרות שאין ברשותנו כל רשומות על תרבויות אשר השאירו את חבל הטבור מחובר לאחר לידה, ידוע שתרבויות רבות רואות בשלייה דבר בעל ערך רב. לדוגמא, אנשי המאורי (Maori) מניו-זילנד נוהגים לקבור את השלייה באופן מסורתי באדמה הקדושה להם, כמו גם אנשי ה- Hmong(שבטים באזורים הררים בסין, וויאטנם, לאוס ותאילנד), אשר מאמינים שהשלייה חייבת להישמר לאחר הלידה על מנת לשמור על שלמות פיזית בחיים הבאים. אנשי ה- Hmongנוהגים לטמון את השלייה באדמת הבית בו נולד התינוק.

לידת לוטוס היא מנהג חדש עבורנו, אשר תואר רק אצל שימפנזות עד שנת 1974, כאשר קלייר לוטוס - אישה הרה שהתגוררה בקליפורניה - החלה להעלות ספקות בקשר למנהג השגרתי של חיתוך חבל הטבור. החיפוש שלה הוביל אותה לרופא מיילד שהיה סימפטי כלפי רצונותיה, ובנה נולד בבית חולים ונלקח אל ביתו כשחבל הטבור שלו שלם. לידת לוטוס נקראה על שמה של קלייר, אשר העבירה את כל המידע לשיבאם ראחנה באוסטרליה, ושתיהן יחדיו הינן תומכות גדולות ביותר של מנהג עדין זה.

מאז 1974, תינוקות רבים נולדו בצורה זו, כולל תינוקות אשר נולדו בביתם, בבתי חולים, על היבשה ובמים, ואפילו בלידה קיסרית. לידת לוטוס היא המשך ישיר, יפהפה והגיוני ללידה טבעית, ומזמינה אותנו לדרוש מחדש את מה שידוע כשלב השלישי של הלידה, ולכבד את השלייה, מקור התזונה הראשון של התינוקות שלנו.

אני רופאה בעלת רשיון בניו-זילנד (ורופאת משפחה בארה"ב), ארבעת ילדיי נולדו בבית בארצי המאומצת, אוסטרליה. חוויתי את לידת הלוטוס בלידה השנייה שלי, והבאות אחריה, לאחר שנמשכתי לרעיון בזמן ההריון השני שלי בעקבות קשר עם שיבאם ראחנה במרכז לשינוי אנושי, ליד מלבורן. לידת לוטוס נראתה בעיניי מאוד הגיונית בזמנו, כשזכרתי את הפעם הראשונה בה כרופאה מיילדת ביצעתי את חיתוך חבל הטבור, והרגשתי את התחושה המוזרה והלא-נוחה של חיתוך החבל הסחוסי, הבשרי אשר מחבר את התינוק לשלייה ולאם. ההרגשה הייתה עבורי כמו לחתוך בוהן חסרת עצם, והרגשתי טוב עם ההחלטה להימנע מחיתוך כזה עם התינוק שלי.

דרך המרכז, שוחחתי עם נשים אשר עשו בחירה זו עבור ילדיהן, וחוו זמן יפהפה לאחר הלידה. מספר נשים תיארו בנוסף את לידת הלוטוס כנתינת עצמאות לתינוק, ו-"שלמות". אחרות תיארו זאת כאתגר, במציאות בפועל ומבחינה רגשית.
ניקולס, השותף שלי לחיים, חשש שזה אולי יפריע לקסם של אותם ימים ראשונים, אבל שמח לתמוך ברצוני.

זואי, התינוקת השניה שלנו, נולדה בבית ב-10 בספטמבר 1993. השלייה שלה הייתה, באופן יוצא דופן, בעלת צורת אליפסה, מה שהיה מושלם עבור תיק הקטיפה האדום ששרגתי. מהר לאחר הלידה, עטפנו את השלייה בחיתול בד, ואז בתיק הקטיפה, ואת זואי יחד עם השלייה בחבילה אחת ב-שול (כמו "צעיף") שעטף את שניהם. כל 24 שעות, טיפלנו בשלייה על ידי ניקוייה בטפיחה קלה, ציפוייה בשכבת מלח, וטפטוף מעט שמן לבנדר על גביה. אמה, בתנו הראשונה, שהייתה בת שנתיים בזמן הלידה של אחותה הקטנה, הייתה להוטה לקחת חלק בטיפול בשלייה של אחותה.

ככל שהימים עברו, חבל הטבור של זואי התייבש מהקצה הטבורי, והפך לדק ושברירי. החבל הסתדר מסביבה בעיקול של 90 מעלות בו עבר בין בגדיה, וכך לא השתפשף בה או הפריע למנוחתה. השלייה גם כן, התייבשה והצטמקה בעקבות טיפול המלח שלנו, ופיתחה ניחוח בשרי פעוט, אשר סיקרן את החתול שלנו!

חבל הטבור של זואי, נפרד ביום השישי, ללא שום בעיה; תינוקות אחרים בוכים ללא הפסקה או מחזיקים חזק את חבל הטבור שלהם לפני ההיפרדות.
קברנו את השלייה שלה מתחת לעץ מנדרינה, ומאוחר יותר הונחה השלייה בתוך סיר כשעברנו לעיר אחרת. לאחר מכן שמענו מהשכנה שלנו שהמנדרינות מהעץ היו המנדרינות הטובות ביותר שטעמה מעולם.

הילד השלישי שלנו, ג'ייקוב פטריק, נולד ב- 25 בספטמבר 1995, בלידת מים בבית. ג'ייקוב ואני נשארנו בתוך המים זמן מה לאחר הלידה, אז נתנו לשלייה שלו לצוף בתוך קרטון גלידה (עם המכסה, ופינה חתוכה עבור חבל הטבור) בזמן שהנקתי אותו.
הפעם, הנחנו את השלייה שלו במסננת ביום הראשון. לא הלבשתי או נשאתי את ג'ייקוב בפעם הזאת, אלא נשארתי במרחב רגוע עימו, בזמן בו ניקולס דאג לאמה בת ה-4, ולזואי בת השנתיים. חבל הטבור שלו התנתק בקצת פחות מ-4 ימים, ואני הרגשתי שהוא שתה עמוקות מהשלווה של תקופה זו.

זמן ההסתגלות שלו היה מצויין, כיוון שהוריי בדיוק הגיעו מניו-זילנד ביום לאחר מכן לעזור בעבודת הבית. זמן מה אחרי כן הוא בחר בעץ מתחתו קברנו את השלייה שלו בביתנו החדש בקווינסלנד (Queensland), אוסטרליה.
התינוקת הרביעית שלי, מאיה רוז, נולדה בבריסביין, שם לידת לוטוס היא עדיין מנהג חדש מאוד, ב-26 ביולי 2000. הייתה לנו לידת בית מדהימה בשיטת "עשה זאת בעצמך", והאינטואיציה שלי אמרה לי שזמן ההסתגלות שלה יהיה קצר. החלטתי שלא לטפל בשלייה שלה בכלל, מעבר לכך שהנחנו את השלייה בתוך מסננת מעל קערה ביום, ובתיק שהכנתי לשלייה בלילה. חבל הטבור שלה התנתק תוך פחות מ-3 ימים, ולמרות שזו הייתה התקופה הקרירה של השנה, השלייה עדיין הפכה שברירית והפיצה ריח (טיפול במלח היה מונע את הריח). השליה של מאיה הונחה במקפיא שלנו, מחכה לזמן הנכון להטמנתה באדמה, ואני שמרתי חלק קטן מחבל הטבור שלה לתת לה כשתגדל.

ילדי הגדולים בירכו אותי בסיפורים על חייהם לפני הלידות, ותומכים פה-אחד בעד אי-חיתוך חבל הטבור - במיוחד אמה, שזכרה את ההרגשה הלא נעימה של חיתוך חבל הטבור שלה, מה שהיא מתארת כ-"כאב בלב שלי".
זואי, בגיל חמש, אמרה שהיא הייתה מחוברת ל-"משהו אוהב" ברחם שלי, ואמרה "כשנולדתי, חבל הטבור
נותק מהאהבה, ועבר לשם (לשלייה) ואז אני יצאתי". אולי היא הרגישה את השלייה שלה בהיותה ברחם כמקור האהבה והתזונה.

לידת לוטוס, הייתה עבורנו, מנהג עדין אשר העשיר את הקסם של הימים הראשונים לאחר הלידה. אני הבחנתי בשלמות ועצמאות אצל ילדי אשר נולדו בלידת לוטוס, ואני מאמינה שחום, שלמות, הרמוניה עם הטבע, אמונה וכבוד לסדר הטבעי, כולם השאירו את חותמם במשפחתנו, על ידי הכבוד שלנו לשלייה, לעץ החיים, דרך לידת לוטוס.

תיק הקטיפה האדום שהכנתי עבור השלייה של זואי היה בשימוש אצל 20 תינוקות נוספים ואני שמחה להשאיל אותו למשפחות מקומיות.

שיבאם ראחנה מהמרכז לשינוי אנושי, פרסמה לאחרונה ספר יפהפה ומקיף על לידת לוטוס והיא שומרת רישום של כל התינוקות אשר נולדו בלידת לוטוס באוסטרליה (www.womenofspirit.asn.au). בארה"ב, ג'נין פרווטי בייקר הפיקה חוברת מידע על לידת לוטוס (www.freestone.org).
עוד על לידת לוטוס באתר www.birthlove.com.





תורגם מאנגלית על ידי אבי יעקב.


Copyright Dr Sarah Buckley April 2002 - sarahjbuckley@uqconnect.net (www.birthlove.com) מקור -